תמו החגים! החצבים? פורחים! והשמיים? מאפירים! כך שכל סימני הקריאה מורים על כך שהסתיו החמקמק כבר כאן ועוד רגע הוא יתפוגג, יעלם ויירמס בגסות ע"י גנרל חורף.
לשם כך בחרנו כמה אלבומים שאולי תרצו שילוו אתכם בימים הנעימים האלה ובהמשך דרככם על כדור הארץ לפני שפורצת מלחמת העולם השלישית.

תוכלו למצוא כאן את האלבום החדש של The Weather Station, קלאסיקות של הטינדרסטיקס משנות התשעים ושל ג'ון קייל משנות השבעים, מיני-אלבום נשכח של רוברט וויאט ואפילו הוצאות מחודשות לשני אלבומים מעולים של Psychic TVֱ!

לאלה הוספנו עוד כמה אלבומים חשובים, קסומים ומשני תודעה ותפיסות מוזיקליות במיוחד שיצאו או הוקלטו בין 1967 ל-1979 מטעמם של הרבי הנקוק, ביל ווית'רס, בייבי יואי, דוקטור ג'ון, ווילי דיקסון, פליטווד מק, לאונרד כהן, בוב דילן והבנד, להקת הרגאיי החלוצית The Pioneers והאוסף המכונן Rocksteady.

ובניגוד מוחלט לאמירתו המפורסמת של ראש הממשלה הנוכחי, יהיו עוד הרבה כי יש עוד המון.

 

---

 

THE WEATHER STATION - THE WEATHER STATION

(PARADISE OF BACHELORS)

CD

אין דרך טובה יותר להכריז על עונת מעבר מאשר אלבום חדש של מוזיקאית שמכנה את עצמה "תחנת מזג האוויר".

ובמקרה הספציפי הזה, העיתוי הסתווי של תמרה לינדמן - ששמה נפשה בכפה בתוך התחנה הזו – הוא לא פחות ממושלם עם אחד-עשר שירים שכל אחד מהם הוא גילוי לב פואטי, רהוט ומלא תקווה ועם זאת מודע לעצמו.
מבחינה מוזיקלית, אפשר לטעון בוודאות שתחנת מזג האוויר של לינדמן מזהה את  הרוח הטובה ששורה עליה מבחינה ווקאלית ולירית מטעמן של סינגר-סונגרייטריות אייקוניות כמו ג'וני מיטשל או ריקי לי ג'ונס. ועם רוחות כאלה, מי אנחנו שנלין על התחזית  שתחנת מזג האוויר מלחינה בכזו רגישות?

 

30 ומישהי:

 

גוזרת ושומרת:

 

וגם הדיסק הקודם במלאי

---

 

TINDERSTICKS

TINDERSTICKS / CURTAINS

(MUSIC ON VINYL / MUSIC ON CD)

2CD

2LP

האלבום שנקרא בפשטות "טינדרסטיקס" הוא האלבום השני של ההרכב שיצא ב-1995, המשיך בגאון את קודמו מ-1993 (שגם נקרא בפשטות "טינדרסטיקס") וחשף תעצומות רגש אדירות ויופי מסנוור ופוצע שהגיע לשיאו ב-Travelling Light , דואט מלנכולי ועם זאת מרומם רוח בין סטיוארט סטייפלס, סולן ההרכב, וקרלה טורגרסון, הסולנית של The Walkabouts, על רקע עיבודי מיתרים מטהרים שגורמים לשיר להישמע ככזה שהיה משתלב בטבעיות באחד האלבומים של לי הייזלווד וננסי סינטרה.

Curtains, האלבום השלישי בניכוי החרדים, הערבים והפסקול שהלחינה הלהקה לסרט "ננט ובוני", הוא מסחטת רגשות קברטית-ג'אזית-מעושנת-מאופקת ואפלולית לא פחות שספוגה אף יותר בעיבודי מיתרים צובטים, ומוצאת את סטייפלס בשיאו מבחינה ווקאלית, במובן הרגשי של הקול האנושי - מזכיר את סקוט ווקר כשקולו הבריטוני מצטלל ולסירוגין נשבר, או את בריאן פרי כשקולו הופך לקטיפתי ומלטף בעודו שר מילים קשות. ויותר מכל, טינדרסטיקס באלבום הזה הופכים לישות אחת שבדומה לסיזיפוס כמשל  - או לאדם המודרני כעובדה קיימת - נידונה לעבודה נפשית מפרכת ואינסופית בעודה מגלגלת במעלה ההר אבן כבדה של מועקה נפשית, שלנצח תדרדר שוב למטה. ולכן, אותה ישות הנקראת טינדרסטיקס לעולם לא תגיע לפורקן וכל תכליתה היא להקליט אלבומים שמתעדים את המאבק האינסופי הזה. ב-Curtains הם מיטיבים לעשות זאת במיוחד.

 

קח מקל, קח תרמיל:

 

דמעות שאינן נראות:

 

נעשה לנו מסיכה:

 

כישלון ידוע מראש:

 

עוד אלבומים משובחים של טינדרסטיקס זמינים במחסן בדיסקים ו/או תקליטים

---

 

JOHN CALE

FEAR / HELEN OF TROY

(MUSIC ON CD)

CD

CD

על "פחד" כתבנו כבר לפני כמה חודשים כשהגיע בתקליט) וזמין במלאי גם עכשיו), שהוא מחלץ מהרוקנ'רול המסורתי את החַיּוּת האפלה שלו דרך פילטרים מתעתעים של גלאם רוק עם נטיות אמנותיות ושירי תוכחה מטרידים וציניים, שרוח החדשנות שנשבה מהם דרך הסינטיסייזרים המצפצפים בדיסוננטיות של בריאן אינו  - ועל רקע הריפים והסולואים הפרועים של פיל מנזנרה - חידדה והמחישה את שאט הנפש התקופתית ותחושת הריקבון המוסרי שהאלבום מתפלש בה מכורח המציאות.
"הלן של טרויה" ממשיך אותו היטב עם שירים משוננים, אמיצים ונוקבים לא פחות ואולי לפרקים נגישים רק קצת יותר, וביניהם כמה משיריו הגדולים של קייל: I Keep A Close Watch, שיר הנושא של האלבום, הקאבר המבריק ל"פאבלו פיקאסו" של המודרן לאברס ו-Leaving it Up To You השנוי במחלוקת, משום שהתייחס באופן ישיר לרצח של שרון טייט ע"י הכנופיה המנוולת של צ'ארלס מנסון. הכנופיה של קייל באלבום הזה, להבדיל אלפי הבדלות, כללה בין היתר נגני-על כמו בריאן אינו (סינתיסייזר), כריס ספדינג (גיטרה) ופיל קולינס (תופים), כך שקיים קושי אמיתי לרדת לסוף דעתו של קייל, שטען שהאלבום שוחרר ע"י חברת התקליטים למורת רוחו לפני שהפך ליצירה השלמה שאליה שאף להגיע. קשה להתעמת עם תחושת בטן של מוזיקאי ברמתו של קייל, ובמיוחד משום שמדובר בשד משחת ופרפקציוניסט עם קבלות. אבל לא פחות קשה להתווכח עם העובדה הזו: "הלן של טרויה" זכה עם השנים למעמד מיוחד בקרב מוזיקאים מוערכים שהושפעו ממנו, מבקרים קשוחים שהשפריצו עליו ניטים ומעריצים אדוקים של קייל שהצטמררו ממנו והוא נחשב לאחד מפסגות היצירה של המוזיקאי הנדיר הזה ושל הרוק בשנות ה-70 בכלל.

 

עם כזה חבר למי בכלל יש אויבים?

 

החיים הם דג טורף:

 

מטווח ירי:

 

לא ינום ולא יישן:

 

רוק ומיתולוגיה

 

ככה עושים את זה:

 

סומך על אחרים:

---

 

ROBERT WYATT - A SHORT BREAK

(BLUEPRINT)

CD

מיני-אלבום קצת נשכח של רוברט וויאט שיצא ב-1992, שנה אחת אחרי Dondestan המופלא וחמש שנים לפני Shleep, שנים שבהן שקע וויאט בתרדמת הקלטות מסיבותיו האישיות.

כפי ששמו מרמז, A Short Break הוא הבלחה קצרצרה של חמישה שירים שבהם וויאט כאילו שר/ממלמל לעצמו מלודיות עקמומיות בסגפנות האופיינית לו על רקע מהלכי פסנתר מינימליסטיים וכלי הקשה רנדומליים שביחד מייצרים אווירה עגמומית שנוגעת בג'אז מהצד היותר קודר שלו וברוק האמנותי מהצד היותר נסיוני שלו, כך שברגעים מסוימים השירים כאן נשמעים כמו מפגש אקראי בין וויאט לרזידנטס והלג'נדרי פינק דוטס של שנות ה-80, או חזרה יותר מ- 20 שנה אחורה לימיו האחרונים בסופט מאשין. לא נכחיש זאת, לא מדובר במוזיקה קלה, אבל גם לא מדובר במוזיקאי קל, אלא באחד המעמיקים והסקרניים  העומד (טוב, יושב) מאחורי הרעיון המתקדם תמידית למצוא קווים משיקים בין רוק, ג'אז ואוונגרד. ויחד עם זאת, האווירה שמשרות 21 הדקות הנוקפות ב-A Short Breakהיא כזו שנוכחת בכל אחד מהאלבומים הקלאסיים שלו - Rock Bottom בראש ובראשונה- ולא תהיה זרה למעריציו הנאמנים שאולי טרם התוודעו ליצירה היחודית הזו.  

 

עכשיו קחו הפסקה קצרה ותקשיבו ליופי הזה:

---

 

PSYCHIC TV

PAGAN DAY / ALLEGORY AND SELF

(SACRED BONES)

2CD / LP

LP

"מָשָׁל ואני" אפילו יותר "ידידותי" או "חופשי" ברוחו ואכן תמצאו בו "להיטי פינגווין" כמו Godstar (שנכתב על ברייאן ג'ונס מהרולינג סטונז) ו-Just Like Aracdia, אך שניהם שירי פופ פסיכדליים לכל דבר שיערערו את כל התובנות שלכם לגבי ההרכב הזה, שלמעשה, מאז שחזר להוציא אלבומים חדשים לפני כעשור, מיצב את עצמו בחזית הרוק הפסיכדלי העכשווי (ואפילו הופיע בישראל פעמיים בשנים האחרונות). הרשו לעצמכם להיות מופתעים לטובה ויפה שעה אחת קודם.

 

שקוף כמה שזה יפה:

 

אופיום להמונים:

 

פופ אוטופי:

 

כוכב פופ:

 

ואם אתם בכל זאת כמהים לרעש תעשייתי אכזרי

גם תקליטים של Throbbing Gristle קיימים במלאי

---

 

---

 

PLANTMAN - TO THE LIGHTHOUSE

(ARLEN)

CD

Plantman מציעים חמישה-עשר שירים עם מלודיות מרירות-מתוקות, סולן שנשמע לסירוגין כמו ביל קאלהאן מ-Smog בתחילת הדרך או ניק דרייק בסופה, וגיטרות עצלות שזוחלות ביודעין אל עבר הלא-נודע דרך הבהובים פסיכדליים שמזכירים את הרגעים המרוממים של Real Estate או המעמיקים של ה-Durutti Coulmn, ואינדי-רוק פולקי ישיר ואווירתי כמו זה שאפשר למצוא באלבומים של מארק קוזלק, Songs:Ohia, דמיאן ג'וראדו או Sophia.

ועם כאלה השוואות ואזכורים, אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שזה עתה לא נחשפתם לעוד אלבום, אלא למגדלור שיישאר בחיקכם ויאיר את דרככם עוד שנים רבות.

 

היופי ניגר כמו טיפות דבש:

 

גם בבוקר שאחרי:

 

ובכל מקום בעצם:

---

 

CIGARETTES AFTER SEX - CIGARETTES AFTER SEX

(PARTISAN / KAME'A)

 

עוד לפני ששחררה אלבום מלא, Cigarettes After Sex, שהוקמה באל פאסו, הפכה לסנסציה בעולם האינדי כשהיא צומחת מהשטח - עם תמיכה אדירה ברשתות החברתיות ובהופעות, שמחלחלת גם לעיתונות המוזיקה הממוסדת (מגזין ה-Rolling Stone, לדוגמא, הציב אותם בראש רשימת "10 New Artists You Need to Know" בתחילת 2016).

גרג גונזלס, סולן ומנהיג הלהקה, ידוע בקולו הרגשני, ושירתו העדינה, המופנמת והחולמנית שלוקחת את הקצב שלה, יחד עם כתיבת המילים המצוינת (והרומנטית) יוצרות את העולם המיוחד של  Cigarettes After Sex.

עם השפעות שנעות בין החושניות של פרנסואז הארדי לעושר הצלילי של מיילס דיוויס, בין האפלוליות המלנכולית של קוקטו טווינס ומאזי סטאר אל המוזיקה החודרת של Red House Painters.

ככה זה מתחיל:

 

אפוקליפסה עכשיו:

 

ובכל פעם שמתאהבים מחדש:

---

 

TERRY LEE HALE - BOUND, CHAINED, FETTERED

(GLITTERHOUSE)

CD

לעולם לא מאוחר להתוודע למוזיקאי עם ייחודי. ואם טרי לי הייל - שנולד בטקסס לפני 64 שנים - צריך לחכות עד קץ העולם כדי שתגלו אותו אז הוא יחכה.
יש לו סבלנות, לסינגר-סונגרייטר הזה שפעיל מתחילת שנות ה-80 והוציא אינספור אלבומים, והיא זולגת ממנו בעדינות מהפנטת בכל שיר ושיר ב-Bound, Chained, Fettered. יחד עם המפיק האיטלקי אנטוניו גרמנטיירי (מהלהקה המעולה Sacri Cuori שאם פספסתם אותה בעבר אז תבדקו אותה שוב), הוא מציע תשעה שירים שהם למעשה סיפורים מהחיים על רקע שילוב נדיר ואלגנטי בין פולק, אמריקנה ורוק מופנם בעוד כלים כמו אורגן האמונד, בס קלרינט, בריטון ופסנתר מקשטים את האלבום בגוונים שבריריים. ובהתחשב בעובדה שהאווירה הכללית מאזכרת את השירים האינטימיים והעמוקים ביותר של  לו ריד, ביל קלהאן (Smog), גרנט-לי פיליפס (Grant Lee Buffalo), סטיב וון טיל, מייקל ג'ירה  וכריס אקמן הרי לכם האלבום המושלם לסתיו ולחורף הקרוב.

 

עד העצם (והלסת):

 

עמק הפרחים:

 

 

---

 

RYLEY WALKER - GOLDEN SINGS THAT HAVE BEEN SUNG

(DEAD OCEANS)

 

ב-Golden Sings That Have Been Sung (שהופק ע"י חבר וילקו לשעבר, LeRoy Bach), ריילי ווקר חודר עמוק עוד יותר אל מרחבים של פולק-רוק פסיכדלי, תוך כדי שהוא מקיים דיאלוג מתמיד עם עולמות של ג'אז ואלתור.

גם בצד הטקסטואלי ניכרת התפתחות באלבום: ליריקה מדויקת, חשופה ואישית שנכתבה - בחלקה הגדול - מתוך טלטלה נפשית. במלים של המגזין Shinding: "חיה פצועה...'טור דה פורס' רגשי, מהודק, פגיע ומשוגר מתוך קרע-פנימי".

אז כן, נמשכת כאן ההתכתבות עם טים באקלי (בעיקר של תקופת לורקה ו"Blue Afternoon") ו-ואן-מוריסון, אבל תמצאו כאן גם משהו מהאווירה של Talk Talk של ימי Laughing Stock ומהאלבום המופתי היחיד של סולן ההרכב מארק הוליס.

עם שמונה שירים שפותחים תמידית את האוזניים ומיד גם את הלב.

 

קלאסיקה משמיעה ראשונה:

 

כנות ומודעות עצמית מתפרצת:

---

MUSEE MECANIQUE - FROM SHORES OF SLEEP

(GLITTERHOUSE)

לא כל יום עוגן פה אלבום אינדי-פולק מלודי כ"כ ועשיר בעיבודים ובתזמורים הרמוניים מרוממי נפש, שגם נוגע במוזיקה קלאסית, chamber pop ורוק מתקדם, ושהמילים בו שואבות השראה מהאודיסאה של הומרוס, מהאינפרנו של דנטה אליגיירי ומז'אק קוסטו, אבי הצלילה המודרנית, לצד סיפורי עמים ואגדות ושירי מלחים על החיים הקשוחים בים הסוער. אל כל הנזכר לעיל מוסיפים חברי Musée Mécanique אפלוליות פוסט-רוקית ופסיכדליה עדינה שמשדרגים את ""From Shores of Sleep לכדי יצירה אפית – ספרותית והגותית ברוחה, מוזיקלית בכל רמ"ח אבריה ומעין שילוב פנומנלי בין המוזיקה פינק פלויד, Gravenhurst, סיימון וגרפונקל, Porcupine Tree, Midlake  ו-Fleet Foxes וחוזה גונזלס. או במילה אחת: מאסטרפיס

 

אנחנו לא יכולים לפרק את היצירה המושלמת הזו ללינקים אז הנה כולו לפניכם:

---

 

JAYE BARTELL - LIGHT ENOUGH

(SINDERLYN)

CD

ג'יי ברטל הוא היורש של לאונרד כהן וזו הצהרה שאנחנו עומדים מאחוריה בלי להסס.

ב-Light Enough הוא מפנה גב לקדרות והאפלוליות שאפיינו את אלבומו הקודם, מתמסר ומאיר את הדרך בפולק פואטי שזוכה להפקה ברוח אלבומי המופת המוקדמים של הטרובדור הקנדי. ולמרות שזה נשמע "כמו" זה עובד כמו קסם משום שג'יי ברטל, אבל ממש כמו לאונרד כהן, הוא כותב שירים בחסד עליון שיודע להציף בדידות, לקונן על שאיפות גדולות שהופכות לשגרה אפרורית ולתאר מערכות יחסים מתפוררות במילים רכות. כשהן יוצאות מפיו של ברטל ומקבלות ביטוי מוחשי בזכות קולו העמוק, הן הופכות לחץ חדור מטרה אחת ויחידה: הלב, המבקש שיפצעו אותו שוב ושוב.

 

ימי שלישי פעמיים כי טוב:

 

קלי קלות:

 

איפה לוקחים מספר?

---

 

BEACH HOUSE - THANK YOUR LUCKY STARS

(SUB POP)

 

"הודה לכוכבי המזל שלך"ממשיך את הניתוק הפיזי מהקרקע ואת הריחוף הבלתי-נשלט  ש-Beach House מתמחים בו:

מלודיות פיפטיזיות, דרים-פופ מסונתז וגיטרות שוגייזיות בוהקות מלוות את הקול הקורן והשמימי-שברירי-מתקתק של ויקטוריה לגראנד, ולוקחות את המאזין לגלקסיות ניאו-רומנטיות שטרם (האזנה לאלבום) נפשה בהן נפשו של אדם כזה או אחר.

ביץ' האוס עשו זאת שוב והצליחו לנסח את הכיסופים המוזיקליים שלהם לכדי יצירת מופת על-זמנית - מפוצלת אומנם לשני אלבומים, אבל כזו שאין שלמה ממנה. 

 

רומנטיקה באוויר:

 

קינה לחלל הריק:

---

 

ANNA VON HAUSSWOLFF

CEREMONY / THE MIRACULOUS

(CITY SLANG)

2LP / CD

2LP / CD

שני האלבומים שלה שיצאו ב-City Slang, הם יצירות מופת אפיות במימדים תנ"כיים, שפוערות שערי שמיים לטובת מטר מטהר של אבנים שיהפוך את הארץ לגיהנום עלי אדמות בשעה היעודה.

לשם כך, אנה וון האוסוולף אספה סביבה חבורה של נביאי זעם שמנגנים יצירות מדיטטיביות ואדוקות בלפיתתן החזקה שרותמות מוזיקה קלאסית מודרנית של מלחינים כמו ליגטי עם מטאל אווירתי מינימליסטי נוסח Sunn O)))  או Earth, פוסט-רוק אפוקליפטי סטייל Godspeed You Black Emperor ודרון שוגייזי-מלאכי שמקיימים יחד את חוק הכלים השלובים בפולחן הדתי שאנה וון האוסוולף מנהלת בקולה הקורן והבוהק כמו הזוהר הצפוני – מעין שילוב מוטרף בין קייט בוש, אליזבת' פרייזר מקוקטו טווינז, דיאמנדה גאלאס וסוזאן סנדפור - ומלווה תמידית בעוגב כנסייתי עוצמתי שהדומיננטיות שלו היא כלי הקיבול המוביל תחת ניצוחה. בשלב זה כבר מובן מאליו כי מדובר בשני אלבומים מוקפדים, כבדי ראש ואפלים, אך יופי מוזיקלי טהור באשר הוא לא נעדר מהם אלא משתלב כיער פראי לכל אורכן של היצירות המורכבות האלה,מלווה אותן כל הדרך אל יום הדין.

 

מיטת מוות:

 

זימון תורים (ושדים):

 

כשהשמש עולה:

 

שבועת דם:

---

 

בליגה משל עצמו:

---

 

HERBIE HANCOCK - HEAD HUNTERS

LP

לא משנה כמה פעמים תקשיבו לאלבום הזה או כמה שנים יחלפו בין האזנה להאזנה, בכל מצב Head Hunters ישמע כמו בשורה מהעתיד או לכל הפחות מהחלל החיצון.

זהו שיאו האומנותי של הרבי הנקוק וללא ספק אלבום הג'אז-Fאנק -פיוז'ן המסעיר ביותר בכל הזמנים משום שהוא מחבר בין חטיבת נגנים משומנת שמתמסרת באופן טוטאלי לקצב לבין תצוגת תכלית שומטת לסתות של שימוש שכלתני (ועם זאת סופר-גרובי) בסינתיסייזרים כפי שלא נשמע קודם לכן מעולם. ולכן, יותר סביר מלהניח ואף לטעון בנחרצות ש-Head Hunters תרם להאדרתם של הסינתיסייזרים ככלי נגינה לגיטימיים שאפשר לשלב בכל ז'אנר מוזיקלי (קיים או עתיד לבוא) יותר מאשר כל אלבום בתחילת שנות ה-70 והשפעתו עדיין חזקה ואיתנה, גם בהשוואה לאלבומים שיוצאים היום בעולמות המתקדמים ביותר של המוזיקה האלקטרונית.  אבל Head Hunters הוא לא אלבום אלקטרוניקה – הוא סלון אווירי לרוח היצירה האנושית דרך נגינה נחושה, צלילים פריכים, מקצבים חצופים ותעוזה אינסופית שניזונה מדחף מושרש לחדש ולהצעיד את המוזיקה בבטחה אל הלא-נודע.

והאלבום הזה, עושה זאת ללא הרף, במשך כמעט 42 דקות  וצד ראשים חדשים כבר כמעט 45 שנים רצופות מבלי להראות שום כוונות להפסיק בקרוב. חובה.

 

במלואו:

עוד תקליט חובה של הרבי הנקוק שקיים במלאי:

 

---

 

סול-Fאנק-בלוז:

---

 

BILL WITHERS

JUST AS I AM / STILL BILL / LIVE AT CARNEGIE HALL /

+JUSTMENTS / MAKING MUSIC / MENAGERIE

LP

LP

2LP

LP

LP

LP

ווית'רס פרץ לתודעה רק בגיל 33 עם אלבום הבכורה Just As I Am שהופק ע"י בוקר טי. ג'ונס מה- Booker T & The MG's ובו סטיבן סטילס (קרוסבי, סטילס, נאש אנד יאנג) הקליט את כל תפקידי הגיטרה באלבום, נגנים מה-Booker T & The MG's וה-Flying Burrito Bros חלשו על חטיבת הקצב, ובוקר טי השתולל עם העיבודים שליוו את קול המשי הבאריטוני של ווית'רס לטובת אלבום נשמה Fאנקי וקצת רוקי שכלל את  Ain't No Sunshine, הלהיט הגדול ביותר של ווית'רס, כמו גם להיט נוסף (Grandma's Hands) וקאברים מזככים ל-Let It Be של הביטלס ול-Everybody's Talkin' של פרד ניל (שמוכר יותר בביצוע של הארי נילסון) שהמכלול שלהם ושל שירים נוספים ניתב את Just As I Am להצלחה מסחררת.

ועם כזו הצלחה, הקריירה של ווית'רס לא יכלה שלא להמשיך ולנסוק – Lean On Me, הסינגל המוביל מתוך Still Bill שיצא ב-1972, טייל למקום הראשון במצעד הסינגלים האמריקאי ומשם נמכר במיליוני עותקים. החרה החזיק אחריו הסינגל Use Me כך שהאלבום השני הצליח לא פחות מהראשון.

חברת התקליטים של ווית'רס (Sussex) לא בזבזה זמן יקר וכמתבקש מאמן שההצלחה שלו גדלה מיום ליום שחררה אלבום הופעה של ווית'רס שהוקלטה באולם הקונצרטים הניו-יורקי-יוקרתי, הקרנגי הול – גושפנקא מבוצעת ומוקלטת היטב שסימנה את ווית'רס, בעודו זוכה לליווי גרובי ונדיר של חברי Charles Wright & The Watts 103rd St Rhythm Band, כאחד הקולות הגדולים במוזיקת הנשמה של שנות השבעים.

אבל כמו בכל סיפור טוב הצרות חייבות לצוץ מתישהו, ו-+Justments(שגם הוקלט עם חברי הלהקה עם השם הארוך מלמעלה) שיצא ב-1974 לא רק שלא המריא כמו קודמיו, אלא שווית'רס נקלע לבעיות משפטיות מול חברת התקליטים והאלבום - הנועז וה-Fאנקי ביותר של ווית'רס  ולכן אלבום מצוין לכשעצמו - צנח במכירות עד כדי כך שאפילו חוזה פליסיאנו שהתארח בשני שירים לא הצליח לסייע. וויתרס נאלץ להציל את הקריירה הדועכת שלו ולשם כך נטש את חברת התקליטים ועבר לאחרת (קולומביה) במה שהסתמן כעסקה משתלמת לשני הצדדים לאור ההצלחה של Making Music מ-1975, שהשיב את הקריירה של ווית'רס למסלולה עם עשרה שירי נשמה חלקלקים ואינטימיים ובעיקר בגובה העיניים. Naked & Warm, לעומת זאת, שיצא ב-1976 לא שיחזר את הקאמבק שנוצר עם המעבר לקולומביה והוא אלבום זניח יחסית בקריירה של ווית'רס, וזאת כמובן בניגוד גמור ל-Menagerie מ-1977 שנפתח ב-Lovely Day, הלהיט השני הגדול ביותר בחשיבותו של ווית'רס, וממשיך באלבום שמשלב לראשונה גם השפעות של מוזיקה לטינית ודיסקו ועם זאת שומר על קו מגובש של צלילים חמים ומקפיצים בניצוחו של ווית'רס והקול האלמותי שלו.

לא משנה איפה תתחילו, עם האלבומים האלה של ווית'רס לא תוכלו לפספס.

  

אין שמש גשם יש רק צל:

 

אני אינני משענת קצה רצוץ:

 

פנוי להובלות:

 

הדשא של ביל ווית'רס ירוק יותר:

 

מאחל לך באר:

 

שיר לאחל בבוקר. כל בוקר:

---

 

BABY HUEY - THE BABY HUEY STORY – THE LIVING LEGEND

LP

באותה שנה שווית'רס פרץ עם אלבום הבכורה שלו, יצא אלבום בכורה נוסף עבור זמר שהיה יכול לפרוץ באותן עוצמות אם לא יותר, אך בהתחשב בכך שהוא הקדים למות שנה קודם לכן זה לא כ"כ הסתייע.

הוא נולד באינדיאנה בתור ג'יימס תומאס ריימי, אבל זכה לכינוי בייבי יואי, כי מישהו חמד לצון והחליט שהוא דומה לברווז עצום מימדים שהסתובב עם חיתול ומטפחת לראשו בסרטים המצוירים של אולפני פראמאונט. כאן פחות או יותר מסתיים הדמיון, אם כי אפשר בהחלט לטעון שבייבי יואי הזמר היה שובב, פרוע ונטול עכבות כמו הברווז המצויר. אך אם לשפוט על פי אלבומו היחיד – גם הרבה יותר מוכשר ממנו עד כדי כך שעצם ההשוואה, משעשעת ככל שתהיה, היא מעליבה.

אבל לא באנו להיעלב בשמו, אלא לדבר בשבחי היצירה המוזיקלית השלמה שלו ששוחררה כשנה לאחר שלקה בהתקף לב שמקורו בצריכת סמים קטלנית והוא בן 26 בלבד. תחת הפקה מופתית, מוטרפת  ומשופעת בעיקר בכלי נשיפה של קרטיס מייפילד, יואי התגלה לאחר מותו כמי שהיה יכול להיות זמר ענק עם עתיד מזהיר בזכות מנעד ווקאלי של שד משחת וכריזמטיות שנשפכת ממנו כמו מים קדושים ומדביקה ברגשות מטהרים את כל מי שמאזין לאלבום המדהים הזה, שרובו אמנם Fאנקי, חסר מנוח, חייתי, פסיכדלי וגרובי להחריד, אך אלה דווקא שירי הנשמה באלבום – כמו גרסת הכיסוי קורעת הלב ל-A Change Is Gonna Come של סאם קוק בה יואי צווח את נשמתו ומחרף את נפשו - שמבדילים אותו מכל זמר אחר בתקופתו וגורמים לכל מי שמקשיב לו לראשונה או באדיקות שנים ארוכות להצטער על כך שלנצח נאלץ להסתפק רק באלבום האחד והיחיד הזה של בייבי יואי – אגדה חיה שהסתלקה מהעולם מוקדם מדי.

 

שינוי זה תמיד דבר מבורך:

 

אחד שיודע:

 

זמנים מודרניים:

 

ריצת מרתון בפחות מארבע דקות:

---

 

DR. JOHN - DR JOHN'S GUMBO

LP

גם אחרי שחטא בפסיכדליה וכפר בבלוז והחליט באלבומו החמישי מ-1972 להתמקד ולהתמסר ל-Bayou Funk, הצליל המובהק של ניו-אורלינס ומדינת לואיזיאנה בה נולד, דוקטור. ג'ון, פסנתרן וזמר עם שִׁגָּיוֹן בחסד עליון, נותר עוף מוזר לעולם ועד ונשמע לא פחות רדוף ואחוז דיבוק מתמיד בעודו שר ברוח העגה המקומית שירים שאפשר לכנותם סטנדרטים ניו-אורלינסים מובהקים. הוא גם היה מספיק נחוש להגשים את שאיפותיו המוזיקליות מרחיקות הלכת, ולהוציא מבין ידיו אלבום מטורלל, מדבק ומלא אנרגיות טובות וכזה שלא מהסס להשתכשך בפיקנטריית בראס עשירה וחסרת מעצורים של רוקנ'רול, רית'ם אנד בלוז וג'אז כפי שאף אדם שפוי לא היה מסוגל לדמיין אלמלא הדוקטור היה מנסח אותה באופן רהוט כל כך עבור עצמו, ועם זאת נגיש לכלל האדם. אחד האלבומים השמחים והמענגים של שנות ה-70 המוקדמות? לא נכחיש זאת!

 

כל הטירוף בלינק אחד:

---

 

WILLIE DIXON

I AM THE BLUES / POET OF THE BLUES

2LP

LP

ואכן, כל בדיקה חשדנית, קפדנית ומדוקדקת הופכת להתמסרות מוחלטת לבלוז האוטוביוגרפי של דיקסון עם המסקנות החדשות מהממצאים הוותיקים:

"אני הבלוז", שכולו שירים שדיקסון כתב או בוצעו ע"י אחרים – וביניהם הדלתות, האולין' וולף, מאדי ווטרס, מגהדת', היארדבירדס, ג'ף בק, Cream האבנים המתגלגלות ואוטיס ראש-  ו"החזיר אותם הביתה" לטובת ביצועים משלו הוא אחד מהאלבומים הטובים שמקיימים עד היום את ההצהרה הזו ומוכיחות שדיקסון לא רק שלא קפץ מעל הפופיק כשבחר לקרוא כך לאלבום המעולה הזה, אלא שהבלוז זורם לו בדם בקרירות ולעתים קרובות מביא אותו לנקודת רתיחה יצירתית.

"משורר הבלוז" מחזק כמובן את הטענה הנזכרת למעלה לזכותו של דיקסון, ואף מרחיב את היריעה לטובת מי שרוצה להכיר עוד קצת את הקריירה המפוארת של דיקסון – לא רק שהוא כולל את כל "אני הבלוז", אלא שהוא מוסיף עוד קלאסיקות של האיש והאגדה שהבלוז לא היה נשמע אותו דבר בלעדיהן ולבטח דורך במקום אם דיקסון - כמלחין, כותב ומבצע  - לא היה מצעיד אותו קדימה בכל רגע נתון.

לא מכיר דלת אחרת:

 

אני לא מי שאני מעיד על עצמי שאני:

 

תרנגול כפרות:

 

שותה את הים לשוכרה:

 

זה אף פעם לא נגמר:

---

 

FLEETWOOD MAC - BLUES JAM IN CHICAGO VOL. 1&2

2LP

ווילי דיקסון גם כאן, מפקח על האלבום המפואר הזה שמתעד את הביקור של פליטווד מק, אז להקת בלוז בריטית צעירה ורעבה, באולפני חברת התקליטים Chess בשיקגו ב-1969.

בין אותם מוזיקאים (ששמם אולי לא מצלצל מוכר מהקרדיטים על העטיפה) אפשר למצוא את Little Walter (כאן תחת השם Shakey Horton) ואת באדי גאי (Guitar Buddy) וכמובן את שאר החבורה – אוטיס ספאן, J.T. Brown, Honey Boy Edwards ו-S.P. Leary - שהחיבור בינם לבין פיטר גרין וחבורתו הנחושה הניב ג'אמים בלוזים מרהיבים בעודם מפרקים ומלחימים מחדש קלאסיקות של האולין' וולף, Little Walter, אלמור ג'יימס, ממפיס סלים ואחרים לצד שירים של פליטווד מק.

האם מדובר בחגיגה לאוזניים של בלוז שיקגואי ובריטי בשנים המכוננות של הבלוז החשמלי? לא נכחיש זאת! 

 

בוגי כל הלילה:

 

גם אנחנו מחבבים זאת כך:

 

סִקְלִי אותי באבנים, מותק:

 

ועוד אלבומים של פליטווד מק במלאי

---

 

רגאיי:

---

 

VARIOUS - DUKE REID ROCK'S STEADY

LP

אחד האלבומים החשובים ביותר בתולדות הרגאיי הוא בכלל אוסף.

האוסף הזה בעצם, שיצא לפני 50 שנה בחברת התקליטים Island על מנת לקדם חברת-בת בשם Trojan תחת חסותו של דיוק ריד – דוכס מקומי ומפיק חלוצי שהיה ראש חוליה חיונית בשרשרת שמקשרת את הרגאיי מג'מייקה לשאר העולם דרך ז'אנר מכונן גם אם קצר ימים בשם "רוקסטדי" – מעין הכלאה רקידה בין סקא יותר איטי עם השפעות של ג'אז ורית'ם אנד בלוז ומוזיקה לטינית שבסוף התפתחו למה שאנחנו מכירים היום כ"רגאיי". הז'אנר הזה תפס מיד ועם התפוצה הרחבה של Island, שהביאה את האלבום הזה לכל חנות תקליטים אירופאית או אמריקאית שמכבדת את עצמה, נתן רוח גבית לז'אנר כולו, וזאת כמובן  מבלי להמעיט באיכות הקטעים עצמם – מ-Rock Steady של אלטון אליס המייצר מציאות חדשה ופותח את האוסף, הביצוע מלא הנשמה של פיליס דילון ל-Perfidia  שמפציע בצד השני של התקליט ו-Train To Ska-Thedra של הסקסופוניסט טומי מקוק שחותם אותו, לצד קטעים נוספים שלא מעט בזכותם הרגאיי כז'אנר כ"כ מרכזי במוזיקה הפופולרית של חמישים השנים האחרונות.

 

השיר הזה הוא כמו הכרזת עצמאות:

 

וזה בניגוד לשמו, הצהרת נאמנות:

 

רכבת אל החופש:

---

 

THE PIONEERS - LONG SHOT

LP

ואם בחלוצים עסקינן, אז חובה להזכיר גם את פורצי הדרך האלה מקינגסטון ואחד ההרכבים הראשונים בהיסטוריה שחתומים על להיטים בז'אנר חדש לאוזניים בשלהי שנות ה-60 שכונה "רגאי".

"סיכוי קלוש", שיצא ב-1969 ב-Trojan של דיוק ריד הנ"ל הוא מופת של רגאיי ראשוני והרמוניות קוליות מזככות שמשיל מעליו את שאריות הרוקסטדי שדבקו בו והופך לישות מוזיקלית עצמאית, נחשונית ונצחית וממש לא סיכוי קלוש או אפילו סיכון מחושב אלא אלבום חובה.

 

בעט בדלי:

 

רעמסס המתבאס:

 

חבר לחיים:

---

 

פולק:

---

 

LEONARD COHEN

RECENT SONGS / FIELD COMMANDER COHEN - TOUR OF 1979

2LP

LP

במקור מ-1979 ועמוק בתור הקריירה של כהן - ואחרי אלבום שנתפס ככישלון אמנותי ראשון (Death of A Ladies Man מ-1977 בהפקתו של פיל ספקטור) - כהן "חזר לעצמו" עם אלבום צנוע יותר מבחינה הפקתית ויחד עם זאת כזה שלראשונה נוגע באופן מובחן גם בג'אז, מאריאצ'י ובעיקר ניזון ממוזיקה אוריינטלית וצוענית בעשרה שירים יפים-נוקבים שיודעים להתבונן פנימה ולפרוט על נימים רגשיים מבלי לומר דברים מן השפה ולחוץ. זו הגדולה האמיתית של לאונרד כהן, כזו שתמיד הייתה מנת חלקו, ובאלבום הזה, ובמיוחד כשהזמרת ג'ניפר וורנס שרה לצידו, הוא מחלק אותה בנדיבות.

אלבום ההופעה Field Commander Cohen אמנם לא יצא באותה שנה בה יצא Recent Songs אלא רק נאסף, נערך וראה אור לראשונה 21 שנים מאוחר יותר, אבל הוא מתעד את סיבוב ההופעות שליווה את האלבום ואת כהן באחת ממעלותיו הגדולה כפרפורמר נדיר שמעניק לשיריו הוותיקים והאחרונים עומקים עוצרי נשימה ותילי תילים של פרשנויות חדשות ואינסופיות כשהוא מבצע אותם מול קהל חי שחווה את קולו המפוכח והאבהי ומילות השירים באופן המוחשי ביותר ושווה ערך לחוויה דתית עד כדי כך שכש לאונרד כהן שר גם אתאיסטים גמורים הופכים למאמינים בני מאמינים.

 

נשמה צוענית:

 

הכנסת אורחים:

 

זה הזמן להיגמל:

 

תופס פיקוד:

 

מתגעגע:

---

 

BOB DYLAN & THE BAND - THE BASEMENT TAPES

2LP

זה לא נעים בכלל, אבל קורה שמישהו צריך לעבור תאונה קשה כדי שתהיה לו סיבה מוצדקת להקליט אלבומים כמו זה של דילן ו-The Band.

ב-29 ביולי 1966, בדרכו לביתו בוודסטוק, ניו-יורק בוב דילן העיף את עצמו לכל הרוחות מהאופנוע שלו, שבר כמה עצמות, לא הזמין אמבולנס וסירב להתלוצץ עם רופאיו לגבי הסיבות שהובילו לתאונה הקשה. במקום, הוא פרש לתקופה מהחיים האינטנסיביים שהקריירה המוזיקלית שלו זמנה לו והסתגר עם חבריו הטובים מ-, The Band להקת הליווי שלו באותם ימים, לטובת הקלטות של יותר מ-100 שירים שאף לא אחד מהם יצא באופן רשמי עד 1975, כשחברת התקליטים שלו מאסה בכל הבוטלגים שהסתובבו להם יותר מידי בנחת ושחררה את ה-Basement Tapes עם 24 מהם – תמהיל משובח של טקסטים הומוריסטיים, משוחררים, נושכים וציניים שנטבלים בשירי אמריקנה, פולק, בלוז וקאנטרי שכרגיל תצטרכו לסמוך עלינו לגביהם וללא לינקים להתרשמות ראשונית כי דילן לא מרשה לאף אחד להעלות אותם ליוטיוב.