נדב הולנדר(אלון עדר ולהקה, מיוצרי ההצגה ״מייקל״, והמוזיקאי מאחורי ״אבי הזמר״), משחרר את ״מתת ועוגן״, אלבום הבכורה שלו, עם השיר "רגע לבד" שחורש ונחרש בתחנות הרדיו. זה הזמן להתאהב.

לאחר שהשנים האחרונות היו מלאות בשיתופי פעולה מוצלחים - במוזיקה, בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע, "מתת ועוגן" הוא תיעוד מוזיקלי מהפנט של איש אחד. נדב מנגן באלבום כמעט בכל הכלים בס, קלידים, תופים, כלי הקשה , שירה וקולות (למעט הכינור והחצוצרה אם לדייק) והפיק אותו מוזיקלית. בזאת הוא ממשיך מסורת ארוכה של מוזיקאים שהשפיעו עליו, שבאלבומיהם הראשונים בחרו לנגן על כל הכלים בעצמם מסטיבי וונדר דרך מתי כספי ועד סופיאן סטיבנס. המוזיקאים היחידים שהוקלטו מלבדו הם שני שותפיו ללהקה מ"אלון עדר ולהקה": אבנר קלמר (כינור), וספי ציזלינג (חצוצרה).

האלבום נקרא ״מתת ועוגן״ על שם שני המקומות בהם נכתב והוקלט: מצפה מתת שבצפון, וקיבוץ העוגן במרכז. על חוויית ההקלטה מספר נדב "שכרתי צימר במתת לבד כדי לעבוד על האלבום אבל מצאתי את עצמי מהרהר בחיים, שכללו באותם ימים סימני שאלה משמעותיים. סימני השאלה הפכו לשירים כמעט מבלי ששמתי לב, שנכתבו ישר מעומק הלב והוקלטו מיד. נסעתי למתת כדי להיות לבד, ומצאתי עצמי מהרהר בנטייה להרגיש שלא בנוח לבד, להזדקק לאדם אחר, למשל כשבן/בת הזוג מתרחקים אפילו לדקה. ומצד שני כשהם חוזרים אנו שוב רוצים להיות לבד. שאלה שכביכול היא קטנה ויומיומית אבל בעצם כוללת משהו מהטבע האנושי הלא פתור שלנו, שבא לידי ביטוי ברוב מערכות היחסים שיש לנו בחיים, ובעיקר ביחסים עם עצמנו. זו המהות של רגע לבד״

״רגע לבד״, כמו כל האלבום, שואב מהמוזיקה הישראלית של שנות השבעים, מ"כוורת" ו"קצת אחרת" דרך "ששת" ועד אריאל זילבר ולהקת ברוש, מוזיקה שהיא "אבות המזון" המוזיקליים שעליהם גדל הולנדר, בתוספת טוויסט עדכני. יצירה אישית שמושפעת מחוויות חיים כמו גם מהמקומות בהם נכתבה והוקלטה. הטקסטים מתאפיינים בכנות וישירות, הלחנים מתכתבים עם ההרמוניות המורכבות של הסבנטיז וההפקה המוזיקלית שולחת את האוזן בחזרה לימים שבהם המוזיקה התבססה על נגינה חיה.

״מתת ועוגן״ שהיווה סוג של מסע פנימי ואישי של הולנדר אל תוך עצמו, הוא נקודת זינוק מרשימה למסע מוזיקלי עצמאי אליו הוא יוצא אחרי עשייה מרובה ועשירה בפרויקטים שונים. הרעננות, השנינות כמו גם החכמה אותן הוא מביא, מעידות על תחילת מסע מוזיקלי ייחודי.