חיפוש בקטלוג
הרבה לפני שמישהו הרהר אם זה בכלל הגיוני או אפשרי, אפגן וויגס השכילו לחבר באופן טוטאלי בין רוק אלטרנטיבי מיוסר למוזיקת נשמה מרפאת.
בהתחשב בכך שבהמשך הם גם פיצחו את הנוסחה באופן מוחלט כבר לפני כמעט חצי יובל עם "ג'נטלמן", אין זה פלא ש-In Spades, האלבום החדש והשמיני שלהם הוא אחד האלבומים הטובים ביותר של ההרכב הוותיק, שההתפלשות הפנימית שלו רק ממשיכה להתגבר ככל שהשנים נוקפות בעוד הלהקה מפתחת זן חדש של אותנטיות רגשנית. גרג דולי מתפייט ב-In Spades כמו זמר נשמה שהפך למהמר כפייתי שמאבד את כל מה שאי פעם היה לו, אך נותר רומנטיקן נצחי ונהנתן חסר תקנה בעוד הגיטרות הפטליסטיות, כלי הנשיפה הרוטטים בסחרור וחטיבת הקצב, שמותחת ללא הרף עם מנגנוני השהייה מכשפים, מעלים או מורידים אותו בהתאם למצבו הנפשי. ומכיוון שמצב הנפש הוא מוטיב מרכזי במוזיקה המצמררת של אפגן וויגז ובמילים המטהרות של דולי, אפשר גם לקבוע בנחרצות שהם מחרפים את נפשם באומץ וכנות מעוררת הערצה באלבום יוצא דופן בדיסקוגרפיה שלהם, משום שהצורך של העוצמות הרגשיות בו להתעמר בעצבים חשופים ונחשפים הוא הישרדותי במהותו, מה שהופך אותו לאלבום טעון, תובעני וטובעני בו-זמנית. ותוך כדי האזנה, גם לקלאסיקה חדשה משמיעה ראשונה.
ואלבומים כמו In Spades צריך לשמוע מהתחלה עד הסוף:
Fear Fun
|
Fear Fun
|
Bloom
|
Bloom
|
THE RICK AND MORTY SOUNDTRACK
|
Into The Blue Again
|
IN SPADES
|
Rehearsals For Departure
|