כמעט עשור לקח לרני וילסון כדי לסיים את האלבום הזה ולהוציא אותו לאור.

מה יש כאן? השפעות של ארתור ראסל, פופ נוסטלגי עם אלמנטים של דיסקו (באווירת לו-פיי בסגנון 'אריאל פינק'), צ'ילווייב וקראוטרוק.

יש רגעים של פופ-פסיכדלי שנמהלים בסקסופון חלקלק ואייטיזי, יש משהו מהאוירה שמוצאים אצל מאק דימרקו, ויש סיכוי שתחשבו שאתם בדרך לרחבת הריקודים אבל בסוף תמצאו את עצמכם מייבבים עליה.

ספין אדיבים מספיק כדי להשמיע את כל האלבום